זה פרק על השאלה: האם הדבר שאנחנו תופסים כמגבלה שלנו יכול להפוך דווקא למקום שממנו ניצור משהו חדש?
מה קורה כשבגיל 17 וחצי הגוף שלך משנה ברגע אחד את כללי המשחק?
אורלי הייתה בת 17 וחצי כשדלקת מפרקים שגרונית נכנסה לחייה. פתאום הגוף כבר לא מובן מאליו, הידיים משתנות, ויש דברים שפשוט אי אפשר לעשות כמו כולם.
במשך שנים אורלי ניסתה להסתיר. לא להיות שונה, לא להראות שקשה, לא לבקש עזרה. היא למדה להסתדר לבד ולהיות עצמאית, לפעמים אולי אפילו עצמאית מדי.
אבל דווקא המקום שבו הגוף שלה נפגע הפך עם השנים למקור הכוח שלה.
הידיים.
אותן ידיים שאורלי מתארת כ"עקומות, לא מושלמות אבל תמיד נוכחות", הפכו לידיים שיוצרות תכשיטים, מחברות בין חומר לרוח ומזכירות לה שוב ושוב שהיא הרבה יותר ממה שקרה לגוף שלה.
בפרק אנחנו מדברות על ההבדל בין להילחם במה שיש לבין ללמוד לעבוד איתו.
על הרצון להיראות "כמו כולם", על השריון שנבנה כשאנחנו רגילים להסתדר לבד ועל האומץ שיש דווקא בלהראות חולשה ולהסכים לבקש עזרה.
על יציאה לאור שלא נגמרת ברגע אחד על במה, כי בכל שלב בחיים אנחנו פוגשים מחדש את הסיפור שלנו ויכולים לבחור איך לספר אותו עכשיו.
אורלי פורמן, מנהלת פרוייקטים בחברת הייטק, מעל 23 שנים ומעצבת תכשיטים כבר 25 שנים.
מרצה בפני אנשים ומספרת את הסיפור האישי שלה, מנחת סדנאות לוח חזון ועיצוב תכשיט אישי .
NLP Master, יוצרת חיבורים של צבע נוכחות והגשמת חלומות, מעצבת תכשיטים בידיים עקומות, לא מושלמות אבל תמיד נוכחות.
בשבילי, היצירה מחברת את הלב ונותנת מרחב נשימה .
החיבור הזה של רוח, חומר ומחשבה מספר את הסיפור שלי .